<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין צ"ד</h1>
<h2>דף ז:</h2>
והמצוה הצ"ד היא שהזהירנו מהקטיר אמורי בעלי מומין. והוא אמרו ית' (אמור כ"ב) ואשה לא תתנו מהם על המזבח. ולשון ספרא ואשה לא תתנו מהם אלו החלבים לא תתנו אין לי אלא כולם מניין אף מקצתם תלמוד לומר מהם אף מקצתם. הנה כבר התבאר לך שמי שיקריב בעל מום כבר עבר על ארבעה לאוין (צ"א—ד'). זה כשנמנה הקטר אימורין לאו אחד. אמנם כשנמנה אותו שני לאוין כמו שמנאן זה התנא המדבר בכאן הנה יהיה עובר בחמשה לאוין. שהוא ימנה קצת האימורין עניין וכלם עניין, כמו שאמר מהם אף מקצתן, ואע"פ שהוא לאו אחד. שזה התנא סובר לוקין על לאו שבכללות ולפיכך אמר בספרא המקדיש בעל מום למזבח עובר משום חמשה דברים משום בל תקדיש בל תשחט בל תזרוק הדם בל תקטיר את החלב בל תקטיר מקצתו. ובגמר תמורה (ז':) אמרו המעלה איברי בעלי מומין לגבי המזבח [אביי אמר] לוקה משום בל תקטיר כלו ולוקה משום בל תקטיר מקצתו רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות מיתיבי המקדיש בעלי מומין לגבי המזבח עובר משום חמש שמות אלמא לוקין על לאו שבכללות תיובתא דרבא. הנה התבאר לך שזה שיאמר עובר בחמשה אמנם היו חמשה עם סברתו שלוקין על לאו שבכללות ולכן ימנה הלאו שכולל כולם ומקצתן בשני שמות. וזה הוא המפורסם מדעת אביי בכל מקום (שם ופס' מ"א.:, נזיר ל"ח:, מנחות נ"ח:, ב"מ קט"ו:) כמו שבארנו בשורש התשיעי מן השרשים הקודמים לזה המאמר (עמ' ק"ע—ב') ושלדעת רבא שיאמר אין לוקין על לאו שבכללות אמנם יתחייב מלקות אחד על ההקטר כמו שזכרנו. וכבר התבאר אצלנו שהשרש האמיתי אין לוקין על לאו שבכללות כמו שהתבאר בגמר סנהדרין (ס"ג. והובא בל"ת ט', כ"ו, צ"ח, קמ"ג, קס"א, ק"ע) לפי מה שהמשלנו בשורש התשיעי ולכן יהיו ארבעה לאוין לבד כמו שבאר הכתוב, ושמי שהקדיש והקריב בעל מום לוקה ארבע מלקיות על אלו הארבעה לאוין כמו שבארנו. ואלו הלאוין כלם בבעל מום קבוע כמו שהמשיל הכתוב ואמר (שם) שרוע וקלוט ומעוך וכתות ונתוק וכרות. ואלו כולם מומין קבועים. וכבר התבארו משפטי מומי הבהמה כלם הקבוע והעובר בפרק ששי מבכורות [ביא"מ פ"ז ואיסו"מ פ"ב]. וכן התבארו משפטי אלו הארבעה לאוין המיוחדים בהקרבת בעל מום במקומות מפוזרים ממסכת זבחים (כ"ו., ע"ז:, פ"ד., פ"ה:, קי"ב—קי"ו.) ומסכת תמורה (ה':—ט'., י"ז.:).
